החלטה בתיק בר"ע 50028-11-11

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אורנית אגסי; בל' 1486-10). בפסק דינו, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקשת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.12.09 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי שיעור נכותה היציבה של המבקשת הוא 19%.

2.      לפי העולה מפרוטוקול הוועדה, הוכרה פגיעת המבקשת מיום 31.8.08 כפגיעה בעבודה. בהחלטתה קבעה הוועדה, כי היא " אינה מוצאת קשר סיבתי בין התאונה וכאבי הגב עליהם [המבקשת, ר.ר.] מתלוננת כיום ואשר תועדו לראשונה זמן רב לאחר התאונה." לפיכך נקבע כי למבקשת 10% נכות לפי סעיף ליקוי 48(3)(א) (הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול) שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התוספת); 5% נכות לפי סעיף ליקוי 75(1)(א-ב מותאם) (צלקות בגוף) שבתוספת. תקנה 15 הופעלה במלואה. לאור זאת נקבעה למבקשת נכות יציבה בשיעור 19%, החל מיום 1.9.09. על קביעה זו הוגש ערעור לבית הדין האזורי.

3.      בפני בית הדין האזורי טענה המבקשת, כי פגיעתה בקרסול שמאל היא זו שגרמה לכאבי הגב מהם היא סובלת. משכך, מתקיים קשר סיבתי בין התאונה לכאבי הגב. המבקשת הצביעה על תוצאות בדיקת מיפוי עצמות מחודש מאי 2010, לפיהן נמצאו שינוים חבלתיים בחיבור חלקי האגן משמאל. עוד נטען כי אין לדחות את הערעור בהעדר תיעוד רפואי בסמוך לתאונה, ויש להחזיר את עניינה לוועדה לשקילה נוספת.

4.       בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי הוועדה פעלה בהתאם לסמכותה, פירטה בפרוטוקול את הבדיקות שנערכו למבקשת ועיינה במסמכים הרפואיים. לאור זאת מצאה הוועדה, כי אין קשר סיבתי בין האירוע לכאבי הגב מהם סובלת המבקשת, וכי כאבי הגב עליהם היא מתלוננת כיום מתועדים לראשונה זמן רב לאחר התאונה. נקבע כי קביעת הוועדה היא קביעה רפואית, ובית הדין לא יחליף את שיקול דעת הוועדה בשיקול דעתו. משכך, נדחה הערעור.

5.      בבקשתה טוענת המבקשת, כי מבדיקת מיפוי העצמות שנערכה לאחר מועד ישיבת הוועדה עולה שקיימת עדות לחבלה טראומתית באזור חיבור עצמות האגן. ממצא זה הוא ממצא רלוונטי שעשוי להסביר את כאבי הגב עליהם היא התלוננה בפני הוועדה, " וכל עוד החלטת הוועדה לא נעשתה חלוטה אין מניעה מלהשיב את הממצא לעיונה". משכך נטען, כי אין מקום להתנער מבדיקת הקשר בין תאונת העבודה לבין החבלה שנתגלתה במיפוי העצמות.

6.      לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 29.12.09 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

7.      לטענת המבקשת, קיומו של קשר סיבתי בין כאבי הגב מהם היא סובלת לבין פגיעתה בקרסול שמאל עולה מבדיקת מיפוי עצמות שנערכה לה לאחר הדיון בפני הוועדה. לטענתה, מבדיקה זו עולה, כי קיימת עדות לחבלה טראומתית באזור חיבור עצמות האגן. המבקשת אינה טוענת שנפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי מושא הבקשה, או כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה מושא הבקשה. למעשה, המבקשת אינה חולקת על כך ש" הוועדה קבעה, על פי הממצאים שהיו בידה במועד קיום ישיבתה, כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי הגב התחתון עליהם התלוננה המבקשת, הואיל ותועדו לראשונה זמן רב לאחר התאונה." (ההדגשה שלי, ר.ר.). בנסיבות אלה, ודאי לא ניתן לומר כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה שנסמכה על תיעוד רפואי שהובא לפניה.

ויתרה מכך, על פני הדברים, מבדיקת מיפוי העצמות המצביעה לטענת המבקשת על עדות לחבלה טראומתית שנגרמה לה, לא ניתן לעמוד על קיומו של קשר סיבתי כנטען. המבקשת נפגעה בקרסולה ביום 31.8.08, והחלטת הוועדה לפיה אין קשר סיבתי בין הפגיעה לבין כאבי הגב מהם היא סובלת נסמכת בין השאר על כך שתיעוד רפואי אודות כאבי הגב קיים רק ממועד שהוא זמן רב לאחר התאונה. בנסיבות אלה ספק אם יש בממצאי בדיקת מיפוי העצמות ממאי 2010 כדי לסייע למבקשת.

8.      בשים לב לכל האמור, לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי  להצדיק מתן רשות ערעור. יש להבהיר כי למבקשת שמורה הדרך לפנות בתביעה להחמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1957.

9.      סוף דבר

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח באדר, תשע"ב (12 במרץ, 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: